כל אחד מאיתנו מכיר את הפליירים ששמים לנו בתיבת הדואר של הבית.
פרסומות כאלה ואחרות שלא ביקשנו לקבל ושנחתו להן בלי שום הזמנה או אישור בתיבת הדואר שלנו.
יאפיינו אותן בדרך כלל שני דברים: האחד – הן לא הגיעו רק אלינו – אלא לעוד קבוצה גדולה של אנשים, השני – לא ביקשנו אותן ולא נתנו רשות לאף אחד לשלוח אותן אלינו.

אם נלך עוד צעד קדימה, ישנן מעטפות שנושאות את השם שלנו וגם הן… זבל, למרות שהן ממוענות אלינו. אנחנו חלק מאותה קבוצה גדולה שקבלה אותן בלי שהיא ביקשה את זה. מישהו השיג את הכתובת שלנו באיזו דרך.

דואר זבל מקביל לגמרי לפרסומות האלה רק שהוא אלקטרוני.
מישהו (איזה דוור אלמוני) מחליט לשלוח לנו פרסומת של משהו. לא ביקשנו אותה ואנחנו לא היחידים שמקבלים אותה. אנחנו “קורבנות” של אותו פרסום.

אז איפה השוני ולמה הוא מעניין אותנו?
ההבדל הכי גדול בין שתי הדוגמאות הוא המדיה והמחיר שלה:
בדואר הרגיל, מגיע אלינו נייר מודפס שמישהו טרח לבוא עד לתיבת הדואר שלנו ולהכניס אותו פנימה. זה עולה כמה שקלים… הנייר, הדפוס והמחלק.
בדואר האלקטרוני זה לא ממש עולה כסף. בשביל הדוגמה הפשוטה נניח שמישהו יושב בבית ושלוח כמה מאות או אלפים של דברי דואר כאלה. הוא לא התאמץ, לא הדפיס ולא יצא מהבית. הוא מקסימום השקיע כמה דקות מזמנו ואת חיבור האינטרנט שממילא יש לו.

למה זה בעייתי?
זה בעייתי כי זה קל מדי. בפועל אף אחד לא יושב לשלוח את זה. מדובר בתוכנות שיודעות לגשת למקום אחד מסויים באינטרנט ולקחת ממנו את רשימת הנמענים שמישהו מעדכן כל הזמן, לגשת למקום אחר ממנו לוקחים את הפרסומת שצריך להפיץ ו… להתחיל לשלוח באופן אוטומטי. זה רע כי התוכנות האלו שולחות כמויות של אלפי דברי דואר תוך דקות. בואו נקרא לתוכנות האלו – תוכנות הפצה. מי שהצליח לפזר כמה מאות תוכנות הפצה כאלו, בנה לעצמו רשת פרסום ששולחת מיליוני פריטי דואר כאלה בכמה שעות.
השורה התחתונה:
למה זה טוב לאותו אדם? ברור לנו שממיליון מודעות של ויאגרה יהיו כמה אלפים שיחליטו לקנות ממנו, נכון? מחזור מכירות מכובד בשביל מעט מאוד מאמץ…

איפה אתם בכל הסיפור הזה?
עכשיו, אחרי שהבנו את התהליך ומה עומד מאחוריו, אתם יכולים למצוא את עצמכם באחד משני צידיי המטבע או התהליך:
במצב הטוב, אתם קורבנות: תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מתמלאת כל בוקר בזבל ואתם צריכים לסנן אותו בלי למחוק בטעות משהו שהייתם צריכים לקרוא.
במצב הרע, אתם מפיצים: רגע… אל תגידו לעצמכם מה פתאום… אתם בכלל לא יודעים שאתם מפיצים. מישהו אצלכם גלש לאיזה אתר ונדבק בתוכנת הפצה כזאת בלי לדעת. בגלל שהיא לא עושה נזקים כמו כל וירוס טיפוסי – המשתמש בכלל לא יודע שהוא נדבק והוא ממשיך לעבוד כרגיל, רק שעכשיו המחשב שלו משמש תחנת הפצה. אחת מהמאות או האלפים שאותו אדם מפזר כרגע.

איך נלחמים בזה?
בעולם ישנן מספר שיטות להילחם בדואר זבל. אחת השיטות המקובלות ביותר כיום היא שימוש ברשימות שחורות. חברות ואתרים שלמים מתמחים בזיהוי מפיצים כאלה ואז צירופם לרשימה שחורה. רשימה שחורה שכזו אומרת לכל מי שמסתמך עליה ממי לא להסכים לקבל דואר. 
אמרנו שיש שני צדדים,
אם אתם בצד של הקורבנות, תוכלו להתקין מערכת לסינון דואר זבל וברוב המקרים היא תדע להסתמך על הרשימות האלה. במצב הזה, המערכת תידחה כל דואר שתקבלו ממי שזוהה כשולח זבל. נשמע מעולה, נכון?
מצד שני, אם אתם במצב הרע והפכתם ללא ידיעתכם למפיצים – כל מי שמסתמך על הרשימות האלה לא יסכים לקבל מכם דואר גם אם יהיה מדובר בדואר לגיטימי. למה? כי סומנתם כמפיצים של דואר זבל.

איך נהנים ומה עושים? 
כדי להינות מהרשימות השחורות צריך מנגנון סינון ארגוני שמסתמך על רשימות שחורות שמתעדכנות כל הזמן. יש מערכות כאלה. לכל אחת מהן יכולות שונות וחשוב לדעת לבחור את המוצר הנכון והמתאים לארגונכם.

מה עושים אם נדבקתם, זוהיתם ונרשמתם ברשימה שחורה?

בדרך כלל סימן ההיכר של המצב הזה יהיה נמענים שלכם שלא מקבלים את הדואר שלכם ומהר מאוד תתחילו לקבל על זה הודעות שגיאה. זה הסימן להתחיל לחפש את עצמכם ברשימות השחורות ולבקש הסרה. התהליך יכול להיות מסובך: לא תמיד תדעו איפה רשמו אותכם ולא תמיד תמצאו איך לבקש הסרה, אבל, זאת הפרוצדורה ואין ברירה אחרת. פשוט למצוא אתכם בכל המקומות שזיהו ששלחתם דואר זבל ולבקש הסרות.

מה שחשוב באמת:

נרשמתם כמפיצי זבל? לפני שאתם מבקשים הסרה דאגו לאתר את המחשב הנגוע ולנקות אותו. רוב האתרים האלו לא אוהבים לשחרר מישהו שנרשם כבר והמשמעות היא שאחרי השחרור הראשון או השני, התהליך יהיה הרבה יותר קשה ובדרך כלל יקח יותר זמן.

בהצלחה